2. זמה.

— בשם גנאי זה נקראו במקרא כמה מעשי נבלות . ובעיקר עברות של גילוי עריות וזנות , כגון לקיחת אשה ואמה ( וי' יח'יז t מיד ) / לקיחת אשת האב ( יח' כב , ט , י , ( או אשת הבן ( שם יא !( עינוי טמאת הנידה ( שם י , ( או עינוי האשד . בכלל ( שופ' כ , ו ) ו ניאוף ( איוב לא'י יא ) 1 ומעשה זנות לשם עבודה זרה ( וי' יט , כט , והשווה שם כח . ( בדרך השאלה מכונה כל עבודה זרה זימת זנות ( יר' יג , כז , ( או זימה ותזנות ( יח' כג , כט , לה . ( ופעמים גם שאר מעשים מגונים נקראים בהשאלה זימה , כגון בתה' כו , י , בא לשון זימה בתקבולת לשוחד , ועל הכילי המדכא את העניים נאמר שהוא זמות יעץ ( יש' לב , ז . ( אף בא לשון זימה בכמה פתגמים לא ברורים שבם' משלי ( י ' כג ו כא , כז ; כד , ט , ( וכנראה הוא משמש גם שם במשמעות הכללית של מעשה רע . הוראתו העיקרית והמדויקת של השם זימה אינה ברורה . הוצעו כמה הצעות לבירור מקורו : א ) שהוא נגזר מן הפועל זמם' שכמותו בא גם בערבית זמ , זמזמ , וגם שם הוראתו' לפי כמה חוקרים' חשוב . ואמנם אפשר שאין הוראתו זו של הפועל זמם אלא הרחבה של הוראתו האחרת' היינו קשר' שאנו מוצאים אותה בעברית המאוחרת ( ...  אל הספר
מוסד ביאליק