- עי' מעלה גור . המנהג של חלוקת הארץ בחבל ובגורל היה נוהג , לפי עדותו של מוסיל , עוד בהתחלת המאה העשרים בקרב כמה משבטי הערבים . אצל שבטים אלו היתה הקרקע כולה נחלקת חלוקה חדשה בכל שנה בין בני השבט . וזו דרך החלוקה ' תחילה מחלקים את האדמה לחלקים שווים על פי מדידה ב חבלים' ואחר כך נותן כל ראש משפחה את גורלו , שהוא אבן קטנה , קיסם עץ , חוט וכיוצא באלו . את כל הגורלות שמים בכלי מכוסה הניתן בידי נער קטן ויוצאים לאחת מחלקות האדמה . שם מוציא הנער או ראש השבט גורל , ואשר יוצא לו גורלו , לו יהיה אותו החלק לשנה הבאה . וכך לכל חלקה וחלקה . במקרא אין זכר מפורש לחלוקת הירושה בגורל . אבל בן םירא מזכיר את הדבר כעניין ידוע לכל ; הלא לאחר תעזוב חילך ויגיעו ליודי גורל ( יד'טו . ( ויש להשוות לכאן גם את החוק האשורי על חלוקת הירושה בקרקע מעובדת ( לוח ג' סעיף ו . ( ' לפי חוק זה היה הצעיר שבאחים מחלק תחילה את הקרקע לחלקים שווים שמניינם מרובה באחד על מניין האחים- אחר כך היה הבכור בוחר לו חלק אחד ומטיל את הגורל ay ( puru ) אחיו על חלקו השני . אף יש סמך להשערה שנהג דין דומה גם בנוזו , שכן במסמך משפטי אחד אומר ה...
אל הספר