בשת.

— מלבד הוראותיה הרגילות של מלה זו ( עיץ במילונים , ( היא באה פעמים אחדות במקרא ככינוי של גנאי לעבודה זרה ( יר' ג'כד : והבושת אכלה את יגיע אבותינו מנעורינו » שם יא'יג : ומספר חוצות ירושלים שמתם מזבחות לבושת , מזבחות לקטר לבעל > הו' ט , י : וינזרו לבושת ויהיו שקוצים כאהבם . ( פירושו של כינוי זה יכול שיהיה בוז וכלימה ( ירי ג'כה , אחר הפסוק הנ"ל : נשכבה בבשתנו ותכסנו כלמ תנו , ובהו' שם : שקוצים כתקבולת לבושת , ( או הכזבת התקווה ( יש' מב'יז : נסוגו אחור יבושו בושת הבוטחים בפסל ו ירי ב , כו כז : כן הובישו בית ישראל ... אומרים לעץ אבי אתה ולאבן את ילדתני [ ילדתנו ק ![ ' שם מח , יג : ובוש מואב מכמוש כאשר בושו בית ישראל מבית אל מבטחם . ( אולי יש בו גם מעין רמז אירוני למה שהיו הכנענים אומרים שבעל היה שונא זבחי בושת ( לוח 11 AB משירי אוגרית , ג , » ( 19-17 לפי הכנענים הוא שונא זבחי בושת , ולפי בני ישראל הוא עצמו בושת . שמות עצם פרטיים של בני אדם המורכבים בשם בעל , פעמים מוסבים הם במקרא ללשון גנאי על ידי חילוף המלה בעל במלה בושת ! ע"ע איש בשת , יךב ^ ת , מפי בשת ( לפי חוקרים אחדים יש לעיין גם בס...  אל הספר
מוסד ביאליק