-עי' לוחות הברית . ונראה יותר שהוראתם המקורית של הפועל ברך בפיעל , ושל השם ברכה , היתה נתינת מתנה . הוראה זו נשמעת עדיין בבירורה בכמה כתובים שבא בהם לשון ברכה , כגון : וה' ברך את אברהם בכל ( בר' כד , א ) ? , וה' ברך את אדוני מאוד ויגדל ויתן לו צאן ובקר וכסף וזהב ועבדים ושפחות וגמלים וחמורים ( שם' פס' לה ) ; קח נא את ברכתי אשר הובאת לד ( שם לג , יא !( תנה לי ברכה ( יהו' טו'יט ) ן הבה לי ברכה ( שופ' א , טו : ( קח נא ברכה מאת עבדך ( מל"ב ה , טו ) , ועוד . בלשון הכנענית הקדומה , הידועה לנו מתוך כתבי אוגרית , הפועל ברך מורה על מתנת בנים בחסד האלים ( לוח מ ז ו , א , . 24 ועוד : ( ובתקבולת לו בא השורש מר , כלומר מור ( הצורות בשתי רישי"ן יש לבארן בבניין פולל , ( שלא נתפרש עד עכשיו , ועל סמך מה שנאמר כאן אפשר לפרשו בהוראת מתנה שנותן האל לאדם תמורת המתנות שהאדם נותן לו בקרבנותיו ובפולחנו . גם הפועל האכדי כרב , הקרוב אולי לפועל ברך שבעברית וביתר השפות השמיות , מורה בעיקרו על היחס של גומלין שבין האדם ובין האל : מצד אחד הוא מורה על פעולתו של האדם , המתקרב אל פסל האל להקריב לפניו את קרבנות מתנותיו ,...
אל הספר