—המלה אדמה כשם עצם כללי מציינת במקרא — : א ) הקרקע שהאדם עובד אותה להוציא ממנה את יבולה , הן בדרך כלל ( בר' ב'ה : ואדם אין לעבוד את האדמה , ( והן נחלתו הפרטית של איש מסוים ( עמ' ז , יז : ואדמתך בחבל תחלק _ . ( ב ) פני הקרקע ( עמ' ג , ה : היעלה פח מן האדמה — . ( ג ) החומר המהווה את הקרקע ( מל"ב ה , יז : משא צמד פרדים אדמה ) או עפר ( שמ"א ד , יב : וירץ איש בנימן ... ואדמה על ראשו — . ( ד ) החומר הנ"ל , המשמש לעשיית כלים או בניינים ( יש' מה , ט : חרשי אדמה ; שמ' כ , כד : מזבח אדמה — . ( ה ) הארץ כולה ( בר' ט , כ , יב , ג ; כח , יד : כל משפחות האדמה — . ( ו ) מחוז מסוים ממחוזות הארץ ( יש' יד , ב : אדמת ה ; ' יחי יא'יז : אדמת ישראל : יונה ד , ב : אדמתי — . ( ז ) ארץ במובן # אול ( במ' טז , ל : ופצתה האדמה את פיה , והשווה בר' ד , יא . ( האדמה שעליה מתגלה ה' נקראת בשם אדמת קודש בשמי ג , ה . בזכ' ב , טז בא הצירוף אדמת קודש ככינוי לארץ ישראל , הארץ המוקדשת לה' במיוחד . וכן היא נקראת אדמת ה' ביש' יד'ב ( השווה ארץ ה' בהר ט , ג , ( בניגוד לאדמת נכר ( תה' קלז , ד ) שהיא אדמה טמאה ( עמ' ז , יז . ( לכ...
אל הספר