ספרי מקרא הם רק פן אחד של אמנות הספר העברי . בפרק זה אדון בהם בהקשר של סוגים אחרים של כתבי יד מאוירים שנוצרו בימי הביניים המאוחרים בחצי האי האיברי . בסקירת אמנות הספר הספרדית על סוגיה - הכוללים ספרי תנ " ך , הגדות של פסח , כתבי יד של חיבורים של הרמב " ם , ספרי תפילה ועוד - מתגלות לעיני החוקר שתי שפות חזותיות שונות במהותן , הן מגלות זהויות תרבותיות שונות , רקע סוציו אקונומי שונה ומאבקים אידאולוגיים , תרבותיים וחברתיים . השפה האחת היא שפה בלתי נרטיבית , בלא דימויים פיגורטיביים , המתאפיינת בהעדפה ברורה לעיטור אורנמנטלי בסגנונות המגלים מידות שונות , לרוב גבוהות , של השפעה איסלמית . תכניות העיטור בספרי התנ " ך על אסכולותיהם השונות מאופיינות כולן במידה זו או אחרת של תכונות אלה . בחלקן הן שייכות לחלוטין לעולם התרבותי המזרחי ובחלקן הן פתוחות להשפעות גותיות למיניהן , אולם הגישה הלא פיגורטיבית - המאפיין הדומיננטי ביותר של המורשת האיסלמית - משותפת לכולן . במחשבה ראשונה נראית גישה אנטי פיגורטיבית זו אופיינית בהחלט לתרבות היהודית בהתאם לדיבר השני . ואולם העיון בתולדות האמנות בקרב היהודים מאז העת הע...
אל הספר