המספר כדמות משמש לעתים מושא מרכזי או צדדי של הסיפור המסופר על ידו . כיוון שכך גם סיפורו ותודעת מעשה הסיפר שלו הם נושאיו הפנימיים של הסיפור . ההתייחסות של המספר אל תהליך היצירה ותודעת הכתיבה כנושא פנימי של האוטוביוגראפית הסיפורית אינה חדשה בספרות העולם . סטרן ב'טריסטרם שנדי' * מצד אחד , וכמה מן הרומאנטיקנים הגרמניים שהלכו בעקבותיו מצד אחר , הפכו נושא זה למוטיב חוזר בסיפוריהם : 0 מאז אין כמעט רומאן מסוג זה שאינו מתייחס , בין בצמצום ובין בהרחבה , אל תודעת הכתיבה של המספר . אצל ברנר ממלאה תודעה זו מקום מרכזי בייחוד ב'בחורף' וב'מכאן ומכאן . ' בשני הרומאנים מוגדרים המספרים הבדויים של סיפורם האוטוביוגראפי גם כסופרים ' בלטריסטיים' ' ? ? . ' ??? התייחסותם של שני מספרים בדויים אלה אל כתיבתם הבלתי פיקציו נאלית כביכול מקבלת כאן משמעות מיוחדת : מי שהוא סופר במקצועו בחיי המציאות שלו , והוא מצווה על קיומן של 'מצו 1 ת סיפוריות' מקובלות היפות לרומאן המקובל , כותב הפעם לעצמו על עצמו ועל עולם בלתי בדוי רשימות עראי החורגות כביכול מסוגי הכתיבה האמנותיים , ה'מחייבים' לפי הלכות פואיטיות מקובלות . אולם בהיות...
אל הספר