ג. אמצעי־איפיון ישירים

דור ברנר מעמיד מבחינה תימאטית פסיכולוגית דמות אדם חדשה ושונה מאוד מזו של קודמיו . אמנם כבר פייארברג , ברדיצ'בסקי ( בייחוד בסיפוריו הראשונים , ( ובמיוחד ברשדסקי ברומאנים שלו , החלו לגבש דמות של יחיד בעל עניין בזכות עצמו , שעיקר תפקידו אינו עוד לייצג מעמד , מקצוע או רקע לאומי רחב יותר . כבר אצלם צומחת לאיטה דמות אותו תלוש , שמאחר שנתלש מגוף העם ומגוף הציבור היהודי הקרוב יותר , מתרחבת חשיבותו העצמית והעניין בחיי נפשו הן מצד המספר והן מצד עצמם . ברם דמויות אלה , שעלו בתקופת המעבר בין הדורות , אינן זוכות עדיין להעמקה מלאה ומורכבת כזו שאנו עדים להן בדור ברנר .-- יתר על כן , אפילו אצל ברנר וגנסין מעידים נסיונותיהם הראשונים על ירושת הדור הקודם , שבה היחיד דומה ליחידים רבים אחרים ואינו מגיע לאינדיבידואציה מלאה . הצעד הקובע מתרחש אפוא באחד משלבי התפתחותם הם ולא לפניהם . עתה מתגבשת ומתחזקת ראיית האדם כפרט השונה מכל פרט אחר מצד אחד , וכבעל נפש מורכבת ורבת רבדים הסמויים מעיני עצמו מצד שני . ולא רק ייחוד אופיו מודגש יותר מקודם בספרותנו , אלא גם השכבות הבונות והמסכסכות נפש זו מבפנים רבות ומורכבות יות...  אל הספר
מוסד ביאליק