הדמות הסיפורית נבראה ל'צורך' מסוים , שעליה למלאו בתוך היצירה . כשצורך זה ראשוני ומהותי יותר ליצירה כולה , והדמות מסייעת לגילום עולמה הנושאי והרעיוני או החווייתי של היצירה . מרכזית היא הדמות . אם תפקידיה של הדמות מפוזרים יותר ומכוונים לסייע למרכיבים ראשוניים יותר , לפנינו דמות משנית או אף שולית מבחינת מקומה וחשיבותה בכללות הסיפור . ברומאנים של ברנר בולטת העובדה , שלרוב זוכה הדמות המרכזית לשליטה יתירה על חשבון שאר מרכיבי היצירה , עד שהיא אף דוחקת את היסודות האחרים , כגון הד מות המשנית , הרקע , וגם את העלילה גופה , למקום משני ושולי . דמות מרכזית זו גזורה לרוב מתוך שכבה חברתית רוחנית מוגבלת למדי : היא נציגת האינטליגנציה העברית הצעירה , שאתמול התפקדה והיא מבקשת לעצמה דרך חדשה , הן אישית קיומית והן רעיונית , בסבך הווייתה הלאומית והחברתית . היא נוטה לחיטוט ואינה מגלה כשרון חיים וכושר הסתגלות לחיים שמסביבה . אופיר . זה מסביר את רגישותה הנפשית , את העמקתה במיצוי בעיות החיים והמוות ואת נטייתה להאשמה עצמית ולהבעה מופנמת של מצוקותיה . את תפקידה של דמות זו , האחידה למדי על אף הבדלים מסוימים , אפש...
אל הספר