בפרקים הקודמים התייחסתי לטקסטים שקיימו ביניהם דיאלוג על הציר הביךטקסטואלי הדיאכרוני . במסגרת זו תיארתי את גלגולו של הנראטיב החוזר בסיפורי בראשית , במגילת אסתר , במדרשים השונים ולבסוף גם בסיפורו המודרני של עגנון , "האדונית והרוכל . " בפרק זה אני מבקשת להרחיב את גבולות הדיאלוג הבין טקסטואלי ולכלול בתוכו גם דוגמה אחת של מהלך בין טקסטואלי סינכרוני . ההבדל בין דיאלוג דיאכרוני לסינכרוני תלוי בזווית הראייה שממנה נבדקת היצירה האמנותית : המהלך הדיאכרוני מציב במרכז העיון את היוצר ואילו הסינכרוני מתמקד בתהליכי הקריאה של הקורא . כאשר היוצר נמצא במרכז , העיון יתמקד בעיקר בניסיון לחשוף את המקורות הגנטיים שהטביעו חותם בטקסט . ההנחה היא , שאם יתבררו כל המקורות הקדומים שעליהם נשען המחבר , במודע ושלא במודע , אפשר יהיה לחשוף ביתר דיוק את כוונותיו . קריאה ביךטקסטואלית סינכרונית , לעומת זו הדיאכרונית , מעמידה שני טקסטים זה לצד זה מפני שהקורא גילה , תוך מהלך הקריאה האישי שלו , את האיכויות האנלוגיות המצויות בהם . כאשר נוצרת בין טקסטואליות סינכרונית הטקסטים הדומים אינם נתפסים במושפעים זה מזה באופן מקרי , או ...
אל הספר