השינוי המדובר אינו שינוי בדעתו של נטרונאי גאון , אלא שינוי שחל לאורך הדורות באופן הצגת השאלה , והמעיר על שינוי תרבותי . כזכור תשובתו של נטרונאי גאון הגיעה אלינו בשני נוסחים , הנבדלים בטעם שהם נותנים לפסיקתו של נטרונאי גאון . בעוד שבנוסח בו עסקנו עד עתה ( נוסח א ( ' הטעם לאסור על כהן שנשתמד לשוב ולשרת בקודש היה שכהן זה "חילל קדושתו . " קיים בידינו נוסח נוסף שהוא , כאמור , ככל הנראה מאוחר יותר , אם כי קשה לתארכו ולמקמו , משום שהוא השתמר רק בהעתקות מאוחרות ( נוסח ב . ( ' בנוסח זה אמנם מובא שכהן זה אינו יכול לברך את ישראל , שכן כיצד יברך "אשר קדשנו בקדושתו של אהר' וזה כבר חילל קדושתו של אהרן . " אך לעניין עלייתו ראשון לתורה הוא מביא טעם אחר לחלוטין : "ואם קורא בתורה תחלה יש חילול לתורה בכך שיאמרו ישראל אנו עומדין בחזקתינו ובעלי מצות וזה פרש ופקר ויצא מן הכלל עכשיו שחזר לא דיו שיהיה במותינו . " הטעם כאן אינו אונטולוגי כלל , אלא סוציולוגי במהותו . החשש הוא שקהל המתפללים בבית הכנסת יתמרמר מכך שבעוד שכהן זה חטא והם נותרו בתומתם , עתה מששב , מעלתו גבוהה ממעלתם . על הילד כדי שיתנצר , על כך ענה ה...
אל הספר