בשנת 883 לספירה לערך הופיע בקידואן שבצפון אפריקה איש יהודי בשם אלדד וטען שהגיע משבט דן . הוא דיבר בלשון הקודש בלבד אותה היה מתבל במילים משונות שבני היישוב לא הכירו . איש זה סיפר לתושבי קירואן סיפורים מדהימים על עשרת השבטים הפזורים בדל"ת כנפי תבל ועל אודות בני משה , הלויים , הכלואים מאחורי נהר הסמבטיון . בנוסף , הביא בחיקו הלכות שחיטת חולין על פי מסורת שהייתה בידו . הלכות אלו פותחות בנוסחא : "אמר רבינו יהושע מפי משה מפי הגבורה . " בידינו נוסח שאלה ששלחו אנשי קירואן לגאון רב צמח בן חיים ( בתפקיד בין , ( 895-889 בה הם שוטחים את מבוכתם לנוכח השינויים שמצאו בין תורת אלדד למסורת שהייתה בידם . בתשובתו הרגיע הגאון את בני קירואן , באומרו ששמעו של אלדד הגיע אליו כאשר אלדד עבר בגבולות בבל , ושאת השינויים בין תורתו לבין תורת בבל יש להסביר בשינויים שאירעו בתהליך המסירה , דוגמת ההבדלים שבין תורת בבל לתורת ארץ ישראל , ומכל מקום ההבדלים נוגעים רק לדברים שוליים ולא לעיקרי היהדות . המקורות העיקריים ארוכים וקוהרנטיים - אך נאמר כבר כעת , לא בהכרח האותנטיים ביותר - לסוגיה זו נמצאים בדפוסים מן המאה החמש עשר...
אל הספר