פרקי חטיבה זו תיארו פעילויות ותוכניות שעוסקות בטיבה וטבעה של המסורת , ובחג והמועד בסיטואציה מכוננת זהות . הקטעים הרפלקטיביים השזורים בהם ותמיכתם בתיאוריות רלוונטיות הדגישו את משמעותן ואת חשיבותן . כל הנאמר בחטיבה זו מצביע על צורך אישי הקולקטיבי בגיוון המסגרות שעוסקות בתחומי התרבות והזהות ומטפחות אותן , ובחיזוק מסגרות אלה והפעילויות שהן מקיימות . מתיאורי הפרק השישי עולה הצעה לעשייה חינוכית , המתווה כיוון אפשרי להצמחת שיח זהות בחברה הישראלית מרובת התרבויות . מתיאורי הפרק השביעי עולה הצעה פרשנית רעננה למשמעות השיח עם המורשת היהודית לדורותיה במסגרות חברתיות ציבוריות מתגוונות בחברה היהודית בישראל . ואילו הפרק השמיני מציג מגבלות וקשיים בסוגיות הנוגעות למועדי ישראל במרחב הציבורי הישראלי יהודי . בנושאים שנדונו בשני הפרקים הראשונים של חטיבה זו , העתיד הקרוב נראה בעייתי במיוחד . המכללות להוראה , ובכללן מכללת אוהלו בקצרין , נתבעות לערוך שינויים דרמטיים בתוכניות הלימודים שלהן . השינויים כוללים בין השאר מיקוד הלמידה ברכישת ידע ובהתמחות בתחומי דעת ספציפיים . בד בבד מצומצם מספר השעות המיועדות להכשרה ...
אל הספר