המשנה בראש הסוגיה שלנו קובעת : "שלשה שאכלו כאחת חייבין לזמן . " המשנה הבאה אחריה מציעה את הנוסח המיוחד לזימון זה ולזימונים אחרים : כיצד מזמנין בשלשה אומר נברך בשלשה והוא , אומר : ברכו . בעשרה אומר נברר לאלהינו . בעשרה והוא , אומר ברכו ... כענין שהוא מברר כר עונין אחריו ברוך הי אלהינו אלה ישראל ... על המזון שאכלנו ... אמר ר' עקיבא מה מצינו בבית הכנסת אחד מרבים ואחד מועסין , אומר ברכו את ה . ' ר' ישמעאל אומר , ברכו את הי המבורך נוסח הזימון , בניגוד לתפילה , משתנה בהתאם לגודל הקהילה שבה הוא נאמר . בתפילה , המספר הרלוונטי היחיד הוא מניין עשרה . הזימון , בניגוד לזאת , מתאפשר בשלושה ומעלה ועל פי התנא קמא של המשנה קיים אף נוסח ברכה שונה לכל מניין של סועדים . מטבע הדברים , שני הזימונים המקובלים ביותר הם זימון בשלושה וזימון בעשרה ( ההצעה לברכה מיוחדת למספרים שמעל עשרה משתתפים מתחילה במאה , שהוא ודאי מספר חריג מאוד של סועדים . ( ברכת הזימון בכלל והזימון בשלושה בפרט מעוררת תמיהות רבות . אין באפשרותי במסגרת זו לנסות ולהציע פתרונות לתמיהות אלה , אך לכל . 138 למורכבות היחסים שבין "דאורייתא" ל '' דרב...
אל הספר