המתחים המרכזיים שבהם עוסקת הסוגיה באים לידי ביטוי בצורה גרעינית כבר במשנה הפותחת , מתוך פרק שביעי במסכת ברכות : שלשה שאכלו כאחת חייבין לזמן אכל דמאי ומעשר ראשון שנטלה תרומתו מעשר שני והקדש שנפדו והשמש שאכל כזית והכותי מזמנין עליו . 6 על כך ראו בסעיף ו בפרק זה : אופיה של ברכת הזימון - מה בין זימון להוצאת האחר ידי חובתו . עמ' 316 ואילך . אכל טבל ומעשר ראשון שלא נטלה תרומתו ומעשר שני והקדש שלא נפדו והשמש שאכל פחות מכזית והנכרי אין מזמנין עליו נשים ועבדים וקטנים אין מזמנין עליהן ( עד כמה מזמנין עד כזית רבי יהודה אומר עד כביצה ) 7 " שלשה שאכלו כאחת ח"בין לזמן - פסקה זו מציעה את ההגדרה המצומצמת ביותר לקהילה בתרבות היהודית - שלושה . בעוד שאץ מתפללים במניין בפחות מעשרה , שלושה סועדים הם כבר בחזקת קבוצה שצריכה " ) חייבין ( " לקיים פעילות פולחנית משותפת , השונה מהפעילות שמקיים היחיד ; "לזמן" - ולא רק לברך . באכילה המשותפת , כפי שנראה בפרק זה בכלל ובמבחני הסעודה שבו בפרט , יש הבטים מאחדים והבטים
אל הספר