אם נבחן את המפגשים [ אני-מקום ] שתוארו בפרקים הקודמים , נגלה שבכל אחד מהם מתממשים שני יחסים מרכזיים של הטלת מרות / פריקת עול או הזנה / צחיחות . לשני אלה יש להוסיף מרכיב נלווה של שפע / צמצום . המקום מטיל מרותו עליך בכך שהוא מעמיד לרשותך כמות קצובה של מרחב וחפצים — של אפשרויות פתוחות ואפשרויות מימוש . באמצעות פתחיו וקביעת גבולותיו , המגבילים את יכולתך ליצור קשר עם העולם הסובב — להיכנס ולצאת , לראות ולהיחשף . באמצעות יציבותו , הסדר הצורני שלו וקיומו של גורם אנושי — יחיד או חברה — המסדיר את התצורה , הצורה והאווירה . על-ידי פרישת מרחב המקום כך שאזוריו יקיימו קשר הדוק עם המרכז , ויהיו מחוברים למקשה / רצף , ובאמצעות עומק היררכי רב של המקומות המרכיבים אותו . מרכיב של שליטה קיים גם באופן שבו המקום , כחפץ בין חפצים , מתמודד עם כוח המשיכה — זקיפות נתפשת כביטוי של שליטה , של ניצחון בעימות עם כוח המשיכה . ככל שהמקום אקראי וארעי , ככל שגבולותיו פרוצים ואזורי המרחב בקרבו מנותקים מהמרכז ומתפרשים אופקית , כן תקטן מידת שליטתו במרחב . המקום מזין אותך באמצעות : האור , הקולות , הריחות ותנועות האוויר הממלאי...
אל הספר