כפי שהתברר כבר מן העיונים הקודמים , עיקר ההשראה לפילוסופיה היהודית באה מן החוץ , דהיינו מן הפילוסופיה הכללית . י . גוטמן פתח את "הפילוסופיה של היהדות" במלים אלה : "העם היהודי הגיע לידי העיון הפילוסופי לא בכוחו של עצמו . הוא קיבל את הפילוסופיה מן החוץ , וההיסטוריה של הפילוסופיה היהודית הריהי היסטוריה של קליטות מנכסי מחשבה זרים , שאמנם עמד ועיבד אותם מתוך אספקלריות חדשות של עצמו" . כבר חז"ל דיברו בלשון ציורית על "יפיפותו של יפת באהלי שם" , כלומר חוכמת יוון , שהיא מזרע יפת , תשכון באהלי ישראל , שהוא מזרע שם . בהמשך השתמשו הפרשנים באימרה זו באופנים שונים ולצרכים מנוגדים , אך היא עצמה מבטאת , ללא ספק , עמדה חיובית כלפי יחס הגומלין שבין מחשבת ישראל למחשבת יוון . אמנם , כפי שעוד יתברר להלן , היתה העמדה הכללית של חז"ל , ובעיקר של התנאים הארצישראליים , מסוייגת מאוד ביחס ללימוד הפילוסופיה היוונית . אכן , מקורה של הפילוסופיה המערבית לא היה בישראל אלא ביוון . פילוםופיית המזרח , של הודו וסין , אינה נוגעת לסוגיות המבוררות כאן . אעפ"י שיש לפעמים הקבלות מפתיעות מאוד - רעיונו של הלל הזקן , " אל תעשה ל...
אל הספר