פרק רביעי "אי־ידיעה יודעת" ו"אי־ידיעה מלומדת"

תרומתו הראשית של סוקראטס מתגלמת בשטח זה ברעיון של "אי ידיעה יודעת / ' שהוא אולי האב טיפוס והעלדגם של המחשבה הדיאלקטית : ידיעה ואי ידיעה כרוכות אהדדי . רעיון זה הינו פועל יוצא ישיר של מגעו החי ושיחותיו עם הבריות , שנתקל בהן בחוצות אתונה . משום כך הצהיר , שעה שהתייצב מול שופטיו , כי הוא אכן סבור , שהוא חכם מהם . התברר לו , תוך כדי שיחות עם חיילים , שופטים , מדינאים ואחרים , שהם כולם משוכנעים , כי הם יודעים את הקשור במשלח ידם . אבל מתוך אי-יכולתם להשיב לשאלותיו נוכח לדעת , כי בפועל אין הם יודעים . הפילוסוף נבדל ממדינאים , משוררים , אמנים רבו / כלומר מכל אלה שדעת הקהל חושבת אותם לחכמים , בזה , שהוא מבקר הן את הדעות של עצמו והן של אחרים . פוגשים כאן שוב את מושג הביקורת . החייל אינו יודע להגדיר גבורה מהי , השופט אינו יודע להגדיר את הצדק , וכן הלאה . הוא , סוקראטס , לפחות , יודע , שאין הוא יודע , ועל כן קיימים אצלו האתגר והרצון ללמוד ולהוסיף דעת . ואילו האחרים , מתוך בטחון השווא בידיעתם המדומה , חסרים מוטיוואציה זאת , קופאים על שמריהם ונעשים דוגמאטיים . " מבחינה פילוסופית יש אמנם נקודת תורפ...  אל הספר
הקיבוץ המאוחד