פרק שני בין פילוסופיה לאמנות - היחס אל מורשת העבר

בקשר עם העניינים הנידונים כאן , מאלפת הקירבה המסויימת שאפשר לגלות בין הפילוסופיה לאמנות . על האמנות אינה חלה , למשל , אותה מידה של התיישנות , הפוקדת , נניח , את ענפי הטכניקה . מהנדס טיס אינו חייב ללמוד את הטכניקה של ייצור כרכרות ; מטכנאי אינה נדרשת ידיעת תולדות הטכנולוגיה ( אף כי הדבר רצוי אולי מטעמים אחרים . ( שונה הדבר באמנות , הן מבחינת טיב היצירה של האמן והסופר , והן מבחינת ההיענות האסתטית של הצופה והקורא . הנאה מתמונה של פיקאסו אינו ; מונעת את ההנאה מתמונה של רמברנדט ; ההנאה מקריאת ספר של תומאס מאן או המינגוויי אינה מפריעה לנו ליהנות מיצירותיהם של הומרוס , שקספיר או גיתה , כשם שהנאתנו משירי ביאליק , שלונסקי , עמיחי ואחרים אינה מחלישה את ההיענות האסתטית של הקורא העברי המודרני לשירים של יהודה הלוי , שלמה אבן גבירול ומשוררים אחרים של "תור הזהב" בספרד . אין מדובר , כמובן , בטעם האישי של כל אחד ואחד והעדפותיו . אפשר שבתחום הספרות והשירה התופעה הזאת בולטת קצת פחות מאשר בתחום האמנות הפלאסטית , מכיון שלשם ו 7 בנתם הנאותה של דברים שנכתבו לפני מאות בשנים נחוץ מאמץ אינטלקטואלי מסויים , כתנאי...  אל הספר
הקיבוץ המאוחד