עם הנבואה הגיעה הספרות הישראלית לשיאה . מה שנכתב לאחר מכן אינו , אלא ספיחים של הנבואה או תוצאה של השפעתה . האינדיבידואליזם הכביר שעוררו הנביאים ורוחם הנעלה המזלזלת בקרבנות ובטקסים פולחניים מתבטאים בסגנון חדש של ליריקה דתית . ליריקה זו צמחה מתוך השירה הפולחנית העתיקה ; הסוגים הספרותיים שזו יצרה מוצאים עתה את המשכם . אלה הם בעיקר ההימנונים , מזמורי התודה ותלונת היחיד והציבור , סוגים אלה האריכו ימים עד לתקופה המאוחרת ביותר . גם הנוסחות , שאליהן נצמדה לפי טבעה השירה הליטורגית הזאת , לא נעלמו לגמרי — מכאן החדגוניות השלטת בספר תהלים . ואולם הסוגים הספרותיים העתיקים הללו הועברו בכור ההיתוך של רוח חדשה . רוב המזמורים כבר אינם מזכירים פעולה פולחנית מוגדרת כלשהי , שהרי מחבריהם האמינו ששירה היוצאת מלב תמים רצויה לה' יותר מפר "מקרין מפריס" ( תה' סט , לב . ( כך נעשה מזמור קרבן התודה הפולחני למזמור תודה ומזמור התלונה הפולחני לסוג חדש שאינו יודע דבר על טקסי כפרה . הרחיקו לכת בהתפתחותם שירי התלונה של היחיד , שהשתחררו לחלוטין מכל זיקה אל הפולחן : את אלה שרו החולים והסובלים בדלת אמותיהם . מתבטאת בהם ירא...
אל הספר