א . התורה בימי קדם היתה משמעות המושגים 'תורה' ו'משפט' מצומצמת יחסית . על ה'מושב בחיים' של התורה יש לנו ידיעות מצוינות : את התורה לימד הכוהן . מקדמת דנא היו בישראל משפחות כהונה , שניתנה להם הנהגה כלשהי בעם , ואשר עם ייסוד המלוכה ירדו ממעמדם ושבו וזכו בו לאחר הגלות . החוגים הללו שמרו על מסורת מקודשת , שעיקר עניינה היה הפולחן . הכוהן ידע להבדיל בין קודש לחול , בין טמא לטהור ובמקרים קשים הכריע בשאלות שהפנו אליו ההדיוטות . גם שאלות משפטיות ניתן היה להביא אל הכוהן ; כיוון שנחשב למשרתו המועדף של האל והחזיק באורים וכתומים , ייחסו ל 1 ידיעה על אנושית . וכן שימשו המקדשים מקלט , שבו יכול להסתתר ההורג בשגגה אך לא הרוצח במזיד — מפני נקמת גואל הדם . המוסר נקשר לפולחן ולמשפט בקשר הדוק . המסורת המקודשת הזאת , שהועברה בקרב משפחות הכוהנים , הושלכה על משה מייסד הדת . אמנם לא ניתן לייחס למשה אף מקור מן המקורות המשפטיים בתורה , אדרבא , אפילו העתיק ביותר מביניהם מניח באופן חד משמעי , שעם ישראל עוסק בחקלאות ואיננו עם של נוודים , כפי שהיה בימי משה ; ואולם , למסורת שבמשך מאות שנים לא קמו עליה עוררין , היה מן ה...
אל הספר