במקרא נשמרו גם שרידים של מעשיות ופבולות ובהתחשב באופיו של המקרא אין פלא שרק שרידים נשמרו . גם סוגים ספרותיים אלה ודאי לא היו מגיעים לידנו אלמלא השתמשו בהם לפעמים כדי לבטא תפישות מדיניות , ובמיוחד רעיונות דתיים . למשל , כאשר עמוס מבקש ( ה , יט ) לתאר את החורבן הבלתי נמנע ביום ה' הנורא , הוא רומז אל המעשייה על האדם חסר המזל , שהצליח להימלט מן הארי ומן הדוב , אך כאשר בא לחסות בין כותלי ביתו נשכו הנחש ; או יחזקאל ( טז ) בבואו לספר על חסדי ה' וכפיות הטובה של ירושלים הוא משתמש במעשייה רומנטית , על אודות נערה נטושה , שנשארה עירום ועריה עד שנמצאה בידי מלך ונעשתה למלכה , אך לאחר מכן הואשמה בבגידה ; גם סיפור יונה , בצורתו הנוכחית , ניתן להחשב במעשייה ; בסיפור זה אפילו בעלי החיים נאלצו ללבוש שק ולצום ביום האבל הלאומי . העם העתיק העניק לצמחים ולבעלי חיים תכונות אנושיות והעמיד אותם בשורה אחת עם בני האדם . כך מסופר על העצים , שהלכו למשוח עליהם מלך עד שלבסוף נאלצו להסתפק באטד — הסיפור משמש אמצעי להלעיג על מוסד המלוכה ולהציגו כחסר ערך , ואף מסוכן ( שופ' ט , ח ואילך ) — או הסיפור על האטד שהעז לבקש את ב...
אל הספר