סוג ספרותי נוסף , שצמח בימי קדם לצד השירה , הוא הסיפור . אנו מבחינים בין הסיפור הפיוטי , הבדוי , שכל כוונתו היא לשמח . לרגש ולגעת ללב , ובין ה'היסטוריה , ' הרצינית , שבאה לתאר את קורות העבר . הצורה הספרותית הראשונה היא הרגילה בקרב עם דוגמת ישראל , ואילו השנייה , אשר מניחה עצמה רוחנית מסוימת המתבטאת בחשיבה אובייקטיבית , לעולם היא יוצאת מן הכלל ; צורת הסיפור הראשונה היא החביבה על העם , והשנייה היא נחלתם הבלעדית של חוגי משכילים . הסיפורים הפיוטיים אינם יצירתו של היחיד — ובכך נבדל עם עתיק כישראל מן העמים המודרניים — אלא הם מבוססים על המסורת . גם מי שסיפרו את הסיפורים האלה וגם מי שהאזינו להם , תפשו אותם בתמימות בתורת סיפורים 'אמיתיים , ' על מאורעות שאירעו בימים קדומים מאד . מכאן ואילך עברו הסיפורים הללו מפה לפה , כמו שיר העם והמשפט העממי , ולכן הם טבועים בחותם החוגים , שעיצבו אותם במשך מאות שנים . הם נבדלים מן ה'היסטוריה' גם בכך שהם לא נכתבו על ספר , אלא נמסרו על פה , עד שבסופו של דבר , לאחר תקופה ארוכה , נאספו והועלו על הכתב . סוגי הסיפורים הפיוטיים , שרווחו בישראל העתיק , הם.- המיתוס , הא...
אל הספר