לפני שבאו עליו האסונות , שגרמו לאובדנו ולאובדן ארצו 586 ; 722 ) לפסה "נ , ( חי עם ישראל חיים בריאים וטבעיים והדבר משתקף בשירה העממית שהיתה מפותחת מאוד . עדות למצב כזה מוצאים אנו בראש ובראשונה אצל הנביאים , שלא היססו לנצל למטרותיהם כל תופעה ותופעה בחיי העם , גם כאשר היתה טבעית לחלוטין . גם בישראל נהגו הילדים לשיר בשעת משחקם בחוצות , והמבוגרים בעת עבודתם בשדה . ובלילה נשמע קול שירה ממגדל השמירה , או שיר לעג ששרו הצעירים על אודות היפיפיה הנשכחת ( יש' כג , טז . ( לשירי לעג , המבטאים בחריפות רבה הלכי רוח בציבור , נועד תפקיד חשוב בקרב עמים ממדרגה תרבותית כזאת . סבלם הגדול ביותר של אומללים נבע מהיותם משל ושנינה בפי 'היושבים בשער . ' לכל שעה גורלית בחיים נלווה שיר מתאים . כאשר האורח נפרד לשלום ממארחו מלווים אותו "בשמחה ובשרים בתף ובכנור" ( בר' לא , כז ) — השירים העליזים נועדו לטשטש את צער הפרדה ולשלח את הנוסע עם מיטב האיחולים לרגל צאתו לדרך . או לאחר שהאדם אכל לשובע ולבו טוב ביין , הוא שר "הבה נעטר את ראשינו בשושנים בטרם יקמלו" ( חכמת שלמה ב , ח . ( שירי משתה תועדו באקראי אצל הנביאים , אף כי ה...
אל הספר