לכל אחד מן הסוגים הספרותיים יש היסטוריה פנימית משלו , אשר להכרתה יש חשיבות רבה לחקר תולדות הספרות וכבר בשלב זה עלינו לתאר את קווי היסוד שלה . בישראל הקדום מיעטו לכתוב והיו בעם חוגים רחבים , שהמלה הכתובה לא חדרה אליהם כלל , ובכל זאת השתתפו בחיים 'הספרותיים , ' כלומר , בחיבור יצירות אמנות באמצעות מלים . כיון שכך , כמעט כל הסוגים הספרותיים נמסרו בעל פה לפני שהועלו על הכתב . כמעט שאין בנמצא סוגים שהם 'ספרותיים' בלבד , היינו סוגים שהתקיימו רק בכתב . סוג אחד כזה הוא ההיסטוריוגרפיה , להבדיל מן האגדה העממית , שרווחה בעל פה . התהום , המפרידה בתרבויות מפותחות , בין השכבות המשכילות ובין השכבות מחוסרות ההשכלה , לא היתה כל כך עמוקה בישראל הקדום . אדרבה , בישראל היתה הספרות חלק מחיי העם ועל יסוד זה יש להבין אותה . כל השואף להבין סוג ספרותי עתיק חייב אפוא להקדים ולברר היכן הוא 'המושב שלו בחיי העם : ' את החוק , למשל , מצטט שופט בבית המשפט כדי לבסס את פסק הדין , בשיר הניצחון מקדמות נערות את גדוד הצבא , השב עטור ניצחון משדה הקרב . שכיחים מאוד גם הסוגים הספרותיים שנמסרו בקרב חוגים מקצועיים מסוימים אשר שמ...
אל הספר