הואיל ובמוצאן ובטבען האגדה וההיסטוריה שונות מאוד זו מזו , רבים סימני ההיכר שעל פיהם ניתן להבדיל ביניהן . סימן ההיכר העיקרי הוא שהאגדה היא במקורה מסורת שבעל פה בעוד שההיסטוריה היא יצירה שבכתב . סימן היכר זה מדגיש את טבען של הצורות הללו ; מוצא האגדה הוא מחוגים שלא הורגלו בכתיבה . היסטוריה , לעומת זאת , היא עיסוק מדעי שהכתיבה היא דרך הביטוי היחיד שלה . העברת מסורת שבעל פה לכתב עשויה בהחלט לחזק אותה משום שאינה יכולה להישאר לאורך זמן בצורתה הראשונית , ולכן גם אינה מתאימה לשמש ככלי ראוי להיסטוריה . ספר בראשית מכיל למעשה , את הגרסה הערוכה האחרונה של המסורת שבעל פה . סיפורי האבות כלל אינם נראים כאילו נכתבו בידי האבות עצמם . במקומות אחדים מודגש אפילו פרק הזמן שעבר מאז תקופת האבות ועד למספרים " ) עד היום" — בר' יט , לח ; רשימת מלכי אדום עד דויד — בר' לו , לא ; "והכנעני אז בארץ" — בר' יב , » יג , ז . דברים אלה נכתבו בוודאי בעת שעם זה כבר עבר מן העולם מזה זמן רב . ( סגנון האגדות יהיה מובן לנו הרבה יותר אם נזכור שהן מסורות שעברו בעל פה . הדבר בא לידי ביטוי גם במספר הרב של הנוסחים בהם נעסוק . אולם א...
אל הספר