במבוא לספר בראשית , במהדורתו החמישית , ( 1922 ) אשר תרגום של פרק ממנו מובא כאן , פיתח בהרחבה את עקרונות שיטתו בחקר הסוגים שאותם יישם לאחר מכן גם במחקריו על ספרות הנבואה ועל הספרות המזמורית . ראש לכול הבחין בין כתיבת היסטוריה ( היסטוריוגרפיה ) לבין יצירה פיוטית אגדית . לפי הבחנה זו קבע שהסיפורים בספר בראשית , נמנים ברובם הגדול על הסוג השני . 'האגדה במובנה המקובל יותר של המלה , היא מסורת עתיקה בלבוש פיוטי העוסקת בדמויות ובמאורעות מן העבר' ( עמ' . ( 1 אף אם משוקעים בה זכרונות היסטוריים במהותם — היא שונה בעיקרה מן ההיסטוריוגרפיה שהיא בטיבה אמינה יותר ונועדה לתאר באורח אובייקטיבי ככל האפשר את ההתרחשויות והאירועים בעלי האופי הציבורי , הממלכתי . סימן ההיכר העיקרי שעל פיו ניתן להבחין בין אגדה ובין היסטוריה הוא 'שהאגדה היא במקורה מסורת שבעל פה בעוד שההיסטוריה היא יצירה שבכתב ... מוצא האגדה הוא מחוגים שלא הורגלו בכתיבה . היסטוריה , לעומת זאת , היא עיסוק מדעי שהכתיבה היא דרך הביטוי היחידה שלה' ( עמ' . ( 2 את ההבחנה המיתודולוגית הזאת שבין בית יוצר חברתי עממי ובין יוצר מקצועי , יישם לאחר מכן בחקר ס...
אל הספר