הרמן גונקל היה מחוקרי המקרא החשובים ביותר במאה העשרים . הוא אביה של תורת חקר הצורות Gattungsgeschichte ) בגרמנית , Criticism Form באנגלית ) במחקר המקרא , תורה שפותחה במחקר הפולקלור הגרמני של זמנו . לשיטתו של גונקל שנתקבלה על דעת חוקרים רבים , מאחורי כל יצירה ספרותית היסטוריה ארוכה שראשיתה בגרעין שבעל פה . גרעין זה הלך והתפתח , וככל שהיצירה הבנויה סביבו נעשתה מורכבת יותר , היא מאוחרת יותר . גם במהלך התפתחותן של היצירות הן נותרו נאמנות לדפוסים הראשונים שבהן נוצקו . הדפוס הראשוני הוא שקבע את דמותה של היצירה . כל הצורות הספרותיות השונות : אגדה , מיתוס , נאום או שיר , נוצרו בתנאים שונים , או באו להביע מצבים נפשיים מסוימים . היוצר אינו יכול לחרוג מהדפוס הקבוע , ותפקידו משני לחברה היוצרת . גונקל קבע את אחד המושגים המרכזיים המשמשים את מחקר המקרא ו 'המושב בחיים' , ( Sitz im Leben ) היינו המסיבות להיווצרותה של היצירה ותפקידה החברתי . כגון אגדות הבאות להסביר תופעות טבע או מצבים מדיניים או חברתיים , או עניינים שבפולחן ; מזמורים ששימשו בפולחן ; קינות לסוגיהן , מזמורי מלך , וכיוצא בזה . בספר זה ניתנ...
אל הספר