כאשר מביע אבישי בן צרויה את רצונו להרוג את שמעי בן גרא המקלל את המלך , דוד נרגן ונרגז ואומר לו , בין השאר : "מה לי ולכם בני צרויה" ( שמ"ב טז , י , ( היינו דבר אין לי עמכם . אמירה זו חורגת מעבר לגבולות המקרה המסוים וממוענת לא רק אל אבישי אלא גם אל אחיו יואב . דברי דוד מקפלים בתוכם תסכול ומרירות , ביטוי למערכת יחסים הדוקה וסבוכה , הקשה , מן הסתם , לשני הצדדים , הן למלך והן לבני צרויה . המילים "מה לי ולכם בני צרויה" רחוקות מן האמת ; דברי ימי דוד שזורים בקורות בני צרויה לבלי הפרד . דוד מבטא איפוא משאלת לב : הלוואי ויכולתי לחיות את חיי בלעדיכם . אך הוא יודע היטב , כי מלכותו לא תיכון באין השניים הללו לצידו . כבר ראינו לעיל , כי אי אפשר לדון בהיבטים מסוימים של חיי דוד — כגון אובדן בית שאול ( פרק חמישי , ( דוד ובניו ( פרק שביעי ) וגבורת דוד ( פרק שמיני ) — בלא להזדקק לחלק שנטלו בהם בני צרויה . דווקא משום חשיבותם להבנת עיצוב חיי דוד יש להקדיש לבני צרויה פרק משלהם , ולו במחיר חזרה מסוימת על מה שכבר נאמר . בני צרויה הם גיבורים העשויים ללא חת , וכבר הצבענו בפרק הקודם על הצל שמטילה גבורתם , לא פעם ...
אל הספר