בראשית היה סבא דוד ז"ל , אבי אמא , ואחר כך מסע של ילדות מחיפה הרחוקה אל ירושלים הקטנה והקסומה , וביקור ב"קבר דוד" שעל הר ציון ומבט חטוף אל העיר האסורה שמעבר לחומות . כמה שנים מאוחר יותר באה עיתם של שיעורי התנ"ך והאגדה בבית הספר , ודמותו של דוד , הרועה הקטן המנגן בפני מלכו שאול , נתערבבה לי בתמונת הישיש , השקוע בלימוד תורה וכינורו תלוי לו על הקיר , ורוח ק לילה משחקת בו , והוא משמיע מנגינות ערבות לאוזן שאינה יודעת שבעה . היום אני לומד עם תלמידיי את מסורות דוד שבתנ"ך , על פסגת הר הצופים , באולם שחלונותו קרועים לעבר "הר המוריה אשר נראה לדויד ... בגורן ארנן היבוסי" ( דה"ב ג , א ) ואני תמה על הזכות הגדולה שנתגלגלה לידי לחיות בדור זה ובמקום זה , שבו נושקים זה לזה עבר הווה ועתיד . גם היום אין אני יודע על האיש דוד יותר מאשר ידעתי בילדותי , אך בכל זאת מעז אני להוציא חיבור זה ( שמניין פרקיו ארבעה עשר כמניין דוד בגימטריה ) מרשות היחיד אל רשות הרבים , מפני שבכל זאת למדתי , ולו מקצת משהו , על שפעת פניו של דוד כפי שהם נשקפים לקורא מדפי ספר התנ"ך , ואני מבקש לחלוק את חוויית הלימוד עם הקורא . תודה מיוח...
אל הספר