מזווית אישית מאת ראובן מירן ארבעים שנה חלפו מאז שנאמרו הדברים האלה ועדיין יש בכוחם להבהיר כמה דברים במציאות המורכבת שאנו חיים בה כיום . המילים שהשמיע נלסון מנדלה באוזני שופטיו בהישירו מבט לעברם הם דבריו של אדם שנגזל ממנו "הדבר האנושי ביותר באדם , כלומר חירותו . '' אדם זה הואשם בבגידה והיה צפוי לעונש מוות בגלל מאבקו להשבת אנושיותו . הוא לא רצה למות ; הוא רצה להמשיך לחיות כדי להגשים את האידאל שהאמין בו - חירות ושוויון לבל אדם באשר הוא אדם . נלסון מנדלה דיבר מול שופטיו בתבונה וברגש , בעוצמה מאופקת , מתוך כבוד חף מהתרפסות וחסר כל יוהרה . לכן גם כיום מהדהדים הדברים האלה באוזני בל המושפלים , הסובלים והמשועבדים בשל צבע עורם או בשל מוצאם . דבריו של מנדלה אינם זקוקים לתוספת . ועם זאת , איני יכול שלא לכתוב את השורות הבאות . חיי זימנו אותי לארץ שעל חירותה נאבקו ממש באותה עת נלסון מנדלה וחבריו , עוד לפני שידעתי על קיומו של האיש ועל מאבקו . י מדברי פרנץ פאנון , ( 1961-1 925 ) פסיכיאטר וסוציולוג צרפתי אנטילי שתרם תרומה חשובה להגות האנטי קולוניאליסטית , בספרו "עור שחור , מסכות לבנות ( Franz Fanon , ...
אל הספר