יהודה זיו כביש "לשם כבוד" בחורף תרצ"ט ( 1938 / 9 ) החלה בצפון מערבו של הנגב , סדרה רצופה של שנות בצורת , שנמשכה כמעט כל ימות מלחמת העולם השניה . כבר באביב תש"ב , ( 1942 ) משהגיעו הבדווים באזור עד לחרפת רעב , ביקשה ממשלת המנדט הבריטי לסייע להם ככל יכולתה , מחלקת עבודות ציבוריות ( P . W . D . - Public Works Department ) החלה לפיכך בסלילת דרך רכב , המסתעפת מכביש באר שבע - עזה בצומת גילת של היום ומוליכה לעבר ח'אן יונס , היתה זו דרך "סולינג" ( מרוצפת אבנים בלבד , ללא ציפוי אספלט - מלשון , Sole "תשתית , ( " שנסללה כדי לסייע לבדווים , על ידי העסקתם בסלילתה בשכר עבודה נאות , לפיכך גם זכתה , כידוע , בכינוי "בביש הרעב ,.. " סלילת הדרך , שמלכתחילה לא נועד לה שימוש מיידי מוגדר , התנהלה ב"קצב בדווי" ונמשכה עד תום הבצורת , בחורף תש"ה ( 1944 / 5 ) עתיר הגשמים . מדינת ישראל ירשה את הדרך כשהיא משובשת . כיוון שלא זופתה , היתה הדרך " מזופתת" - וכפי שצוין באטלס "כרטא" לכבישי הארץ ( מפה , ( 68 "נכנסה לפולקלור נהגי הדרום כאחד העונשים , המזומנים להם שם . " ואכן , דרך החתחתים גרמה להם שיעדיפו , כמידת יכולתם ,...
אל הספר