אסתטיקנים בתחום החינוך המוזיקלי מסכימים כי קיים הבדל מהותי בין האזנה "אינטואיטיבית , " שאינה דורשת ידיעת תווים , לבין האזנה "אוריינית , " שבמהלכה עוקב המאזין אחר התווים ושואף לנתח עובדות תאורטיות : תבניות מלודיות וקצביות ( ריתמיות , ( מהלכים תואמים ( הרמוניים ) ועוד . אולם הדעות חלוקות באשר לתפקידה ולמקומה של האוריינות המוזיקלית ( Music Literacy ) בחינוך הפורמלי . מן העבר האחד נשמעות דעות שאי-ידיעת תווים משקפת בערות , אנאלפביתיות וחוסר חינוך , ואילו ידיעת תווים היא מסימניה המובהקים של אינטליגנציה מוזיקלית גבוהה . המוזיקולוג ריד , לדוגמה , קבע כי התרבויות האורליות , שלא פיתחו כתב תווים קבוע , הן פרימיטיביות ולוקות בחסר , משום שמסורות המוזיקה שלהן מועברות בעל פה . לטענתו , גם בימינו , להקות הג'ז האורייניות עולות בכישוריהן וברמתן על הלהקות המאלתרות ועל אלה הממעיטות מאוד להשתמש בתווים . ריד מסיק מכך כי חובתו המזערית של כל מוזיקאי המתמחה כמקצועו היא לדעת לקרוא תווים . ( Read , 1969 ) החוקרים המצדדים בהוראה של אוריינות מוזיקלית טוענים שלימוד תווים משפר את תפיסותיו המוזיקליות של המאזין ומשפיע...
אל הספר