ענין מיוחד יש בדוגמא השניה שמביא הרמב"ם להוכחת שיטתו , השוללת סגפנות לשמה , והיא תשובת הנביא זכריה על השאלה האם להמשיך לצום את "ארבעת הצומות . " הנביא ממעט בחשיבותו של הצום כשלעצמו " ) הצום צמתוני אני , ( " ? מבשר את ביטול ארבעת הצומות " ) צום הרביעי וצום החמישי וכוי יהיה לבית יהודה לששון ולשמחה , ( " ומצווה את העם במעלות השכליות ובמעלות המידות " ) והאמת והשלום אהבו . ('' האם פירושו של דבר שלצומות שנהגו בתקופת החורבן לא היה כל ערך ? - ודאי שלא . לשון הרמב"ם בהל' תעניות ה , א : '' יש שם ימים שכל ישראל מתענים בהם מפני הצרות שאירעו בהם , כדי לעורר הלבבות ולפתוח דרכי התשובה , ויהיה זה זיכרון למעשינו הרעים ומעשי אבותינו שהיה כמעשינו עתה , עד שגרם להם ולנו אותן הצרות , שבזכרון דברים אלו נשוב להיטיב ... וארבעת ימי הצומות האלו הרי הם מפורשים בקבלה : 'צום הרביעי וצום החמישי . "' ... לאמור : ערכם של הצומות הוא בהיותם דרך לחזרה בתשובה . אמנם הצום מצד עצמו אין חפץ בו , שכן התורה מעונינת , עקרונית , שהאדם ינהג בדרך הטבעית ויאכל וישתה בשיווי , אך כאשר יש הפרה של האיזון המוסרי , כאשר האדם נגרר אחרי י...
אל הספר