את יסוד נצחיות התורה ואי השתנותה , שהוכנה לו הקרקע ביסוד השביעי ( כנ"ל בביאורו , ( מנסח הרמב"ם , כדרכו ביסודות קודמים , מן הקל אל הכבד : קודם כל נשללת האפשרות של ביטול התורה ונתינת תורה חדשה . אחר כך נשללת האפשרות של תוספת או גירעון כלשהם בתורה , אף מבלי לשנות כלום במצוות האחרות . ולבסוף נשללת גם האפשרות של שינוי בפירוש המקובל = ) ההלכות המקובלות . מובן שבהלכות המחודשות - ר' בביאור היסוד הקודם - אין איסור לשנות הלכה מדור לדור , ע' הל' ממרים ב , א . ( בהקדמת המשנה , שהרמב"ם מפנה כאן אליה " ) וכבר ביארנו מה שראוי לבאר ביסוד הזה בפתיחת זה החיבור , ( " נוספת עוד הדגשה : "או שישנה בקבלה איזה דבר , ואפילו היה פשט הכתוב מסייעו , כגון שיאמר , שאומרו בתורה : 'וקצותה את כפה לא תחוס עינך' - שהוא קטיעת היד באמת , ואינו קנס המבייש כמו שבאה הקבלה , וייחס זה לנבואה , ויאמר : ה' אמר לי שאומרו 'וקצותה את כפה' הוא כפשוטו , הרי גם זה יומת בחנק , לפי שהוא נביא שקר . " ובהל' מלכים ( יא , ג ) שציטטנו לעיל ביסוד השביעי , מודגש הצד השני של המטבע : מתן פירוש לתורה המוציא את המצוות מפשוטן , שלא כהלכה המקובלת . ...
אל הספר