הגדרת התכלית האנושית כ"ציור המושכלות וידיעת האמיתות" מעוררת מיד את השאלה בדבר מקומו של המוסר בתכלית זו , והרמב"ם אכן מתייחס לשאלה זו בסמוך להגדרה . החכמה , אומר הרמב"ם , מחייבת מוסר , ובלא מוסר היא "חכמת מה" ( כלשון המשך הפסוק שמביא הרמב"ם , ע' הערה 19 לתרגום , ( כלומר : חכמה לא רצינית וחסרת ערך . מדוע ? לכאורה , מן הנימוק : "כי האדם אם יהיה ... כבהמות אשר לא ידמו דבר זולת המאכל והמשתה והבעילה - אזי לא ייראה בו הכח האלוהי , ר"ל : השכל , ויהיה אז חומר נכרת , שוחה בים ההיולי" ( על הביטויים האחרונים ר' בביאור להקדמת חלק , פסקה ד / אות א - ( ' יוצא כי המוסר דרוש כהכנה , כתנאי הכרחי , להשגת החכמה . וכך מפורש במו"נ הנ"ל : "והמין השלישי הוא ... שלימות מעלות המידות ... וזה המין מן השלימות גם כן איננו רק = ) אלא ) הצעה לזולתו , ואינו תכלית לעצמו . " והשי שם ח"א פל"ד : "שכבר התבאר במופת כי מעלות המידות הן הצעות למעלות הדבריות = ) השכליות " ( ( צוטט לעיל בביאור לפסקה ה , ' אות ב . ( ' וע"ע שם ח"ב פכ"ג , על הטיית "נגיעות" התאווה והכעס את שיקול הדעת האובייקטיבי . לעומת זאת , מהמשך הדברים בהקדמתנו ע...
אל הספר