בחלקה הראשון של הקדמתנו ראינו כיצד הרמב"ם שוזר בתוך התיאור ההיסטורי של השתלשלות התורה שבעל פה - דיון עקרוני במבנה המערכת ההלכתית . אף בחלקה השני של ההקדמה , משמש ענין "טכני" לכאורה - תיאור מבנה התלמוד , והזכרת האגדה " ) הדרש ( " התלמודית כאחד ממרכיביו - כקרש קפיצה לדיון מעמיק במהותם של סתרי תורה , בשאלת תכלית האדם , ובמשמעותה של ההלכה בהקשר של תכלית זו . ההתנצלות בסופו של הדיון ( פסקה ז : ( ' "וכבר חרגנו מן הענין אשר נרצהו חריגה רבה , אבל הבאנו דברים מייפים האמונה , מעוררים על הדרישה , ואינם קלי ערך לפי מה שרואה אני" - תואמת את "הצהרת הכוונות" החשובה בסוף הפירוש לברכות ( הובאה לעיל במבוא הכללי : ( "שכוונתי תמיד , כאשר מזדמן ריח דבר באמונה - לבאר בו משהו , הואיל ולמדי עיקר מן העיקרים - קודם לכל מה שאלמדהו . " החלק הלא הלכתי שבתלמוד - היצירה הספרותית המרכזית של התורה שבעל פה - זכה בדרך כלל לתשומת לב מועטה יחסית מצד לומדי התורה . ברק ההיגיון ועומק החריפות של הסוגיות ההלכתיות , העסיק את מיטב המוחות התורניים במשך הדורות , ואילו החלק האגדי הוזנח במידה רבה . האגדות שיש להבינן כפשוטן , שהמסר ש...
אל הספר