באשר למהות ה"נוכחות" במעמד הנבואי - בניסוח הנ"ל שבמשנה תורה מדובר על ראיית העין ושמיעת האוזן , ועל קליטת הדיבור האלוהי אל משה רבנו : משה משה , לך אמור להם כך וכך . אך נראה שהרמב"ם נקט לשון זו על דרך "ההקל" = ) אי ההקפדה , ( וכעין שכתב להלן בהקדמת חלק ( סוף פסקה ו : ( ' "ואין לתפוש עלי על מה שבא בדברי מן ההקל בקצת מילות וענינים שתופשים עליהם אנשי החכמה , לפי שאני הקלתי בזה השיעור כדי להבין מי שלא קדם לו ניסיון בזה הענין הנכבד . " שכן במו"נ ( ח"ב פל"ג ) מבאר הרמב"ם , שהקול הגדול ששמעו ישראל על הר סיני - לא היה בו חיתוך מילים . ובמקום אחר ב'מורה' ( ח"א פמ"ו ) כתב : "תמצא לשון העברים יעשה השגת חוש אחד במקום השגת חוש אחר ... ולפי זה נאמר : . 5 הש ' הלשון : "הנביא אשר הפליא כל באי עולם במופתיו , ואשר קבע ה' בליבותינו אימותו" וכוי . . 6 הלשון : "לך אמור להם" - מופיעה אמנם בדברים ה , כז , אך שם היא אמורה אחרי שה' דיבר אל העם . ועל הלשון "משה משה" - ר' ספרא לויקרא א , א : "מלמד שכל הקריאות היו משה משה" ( פירוש 'יד פשוטה' לס' המדע . ( ונראה שהמשפט כולו הוא בדרך פרפרזה , כדלקמן בפנים . ' וכל העם ...
אל הספר