לייטמוטיבים מאורגנים על פי עיקרון צלילי ב"בינותיים"

דמיון צלילי המארגן קטעי טקסט מוגבלים הוא תחבולה טיפוסית לשירה , וזו חדרה לפרוזה הרוסית כבר במאה התשע עשרה , כגון ביצירותיהם של גוגול , טולסטוי ודוסטויבסקי ( שטיינברג , , ( 108-107 : 1982 אם כי בהיקף מצומצם יחסית , ומה שחשוב יותר - בתיפקוד שונה מזה המקובל בשירת התקופה : לפונקציות המימטית והאקספרסיבית נוספו בפרוזה תיפקודים קומיים , שינוי מוסכמות הז'אנר , פארודיה , איפיון ואף סאטירה חברתית . הארגון המקומי של הטקסט תוף הבלטת יסודות צליליים מופיע בכל סיפורי גנסין , תופעה שזכתה לתשומת לב והודגמה בעיקר על פי הפתיחה ל"אצל" ( ע' צמח , . ( 1977 התייחסות כללית ל"מוסיקליות" ביצירתו של גנסין כתכונה נפשית של היוצר ולמקומו הבולט של הקול והצליל בנושא התיאור המימטי מצויה כבר בתגובות מוקדמות ( לחובר , f X / X Vlll : 1914 כחלק מתפיסת יצירתו ( בעיקר המאוחרת ) של גנםין כ"פרוזה שירית . " עניינו של סעיף זה הוא לא במצלול מקומי אלא בחזרות על יסודות צליליים המתארגנות על פני רצף רחב של היצירה ומתפקדות כגורם קומפוזיציוני ותמאטי . הארגון הכולל של הטקסט בתבניות דמיון צליליות סדירות הוא מוסכמה שירית מובהקת על רקע הפ...  אל הספר