הרחבה מקומית של מטאפורה כחלק מטקסט של סיפור קצר אינה כשלעצמה תופעה יוצאת דופן בספרות העברית , גם בזו שקדמה לגנסין . ואולם עקרונות המבנה הסמאנטי של פיתוח המטאפורה בסיפורי קודמיו של גנסין - אברמוביץ / ברדיצ'בסקי , פיארברג , וביאליק - הם שונים . למטאפורות המורחבות ב"בסתר רעם" אופייניות שלוש תופעות עיקריות : א . הנטייה להכפלה סינונימית של המדמה : 'רשמי כסלון כדרבנות וכמסמרות נטועים' ( שע"ז ;( 'מהפכה גדולה ומשונה כאחרי רעידת הארץ ודליקה' ( שפ"ג ;( 'המקוננים הקולנים צמחו ככמהין וכפטריות' ( שפ"ד . ( גיבוב של ביטויים מטאפוריים נרדפים או מעצימים , משולב לעתים בתוך הפיתוח המטונימי : 'בתיה אינם עומדים בקומה זקופה ובחוצפא כלפי שמיא אלא הם שפלים , ויש בהם גם כפופים וגגותיהם כבושים בקרקע ; לא כחל ולא שרק ולא פירכוס מבחוץ' ( שע"ז . ( ב . פיתוח על דרך הליטוטם : 'קול ענות נשמע [ ... ] וכשיגיע למקומכם אל תאמרו : קאקי חיוורי ! חלילה , כסלוניות הן' ( שע"ט ;( 'רבותי , אל תאמרו : גנים , גנים ! אלה הם כובעים של נשים' ( שם . ( השימוש באיחוי המקושר ובליטוטם מסייע לאיפיון דמות מספר עממי אפי , שכן שניהם נשענים ...
אל הספר