פרק טז מדוע גאוותם הלאומית של האמריקנים חסרת מנוחה וקנטרנית יותר משל האנגלים כל האומות החופשיות מתגאות בעצמן , אך לא כולן מפגינות את גאוותן הלאומית באותה צורה ( ראה סעיף כב בתוספות . ( במגעיהם עם זרים נראה כאילו האמריקנים מתרעמים על ביקורת קלה שבקלות וכאילו לא ישבעו לשמוע דברי שבח . מוכנים הם לקבל כל שבח של מה בכך , ורק לעתים רחוקות המופלג שבהם מניח את דעתם ; בלי הרף יציקו לך עד שתוציא מפיך דברי הלל , ואם לא תיעתר להפצרותיהם מתחילים הם להלל את עצמם . דומה כאילו מפקפקים הם במעלתם שלהם עד כדי כך שרוצים היו לראותה מוצגת תדיר לנגד עיניהם . לא די שיוהרתם היא תאוותנית אלא גם דרוכה היא וקנאית ; מאומה אינה נותנת אבל אינה חדלה מלבקש . בעת ובעונה אחת היא מתחננת וקנטרנית . אם אגיד לאמריקני , שהארץ שהוא גר בה נאה היא , ישיב לומר : "אמנם כן , אין כמוה בעולם . " אם אמחא כף לחירות שזוכים בה תושביה , יענני : "החופש הוא דבר נאה , אך מעטות מאוד האומות הראויות ליהנות ממנו . " אם אדבר על הטוהר המוסרי שבו מצטיינת ארצות הברית , יענה ויאמר : "אני משער , שאדם זר שהתרשם מן השחיתות השוררת בעמים אחרים יוכה בתימה...
אל הספר