האמות הנאמנות ברם , מצד אחר , שרוי הייתי מבוקר עד ערב בסביבה אשר הרבתה להפעים את רוחי ולעוררה . אמי היתה מוסרת נפשה , מתוך הקרבת עצמה והדרת הנאה מכל מה שעלול היה לתפוס את לבה בגילה ובסביבתה , על חינוכם של שלושת ילדיה . במסירותה הנאצלת עזרה על ידה : שה אשר זכרה לא יסוף מקרבי לעד ח אבי , אשר בחודשים המעטים , מיום בואה לעבוד בביתנו , שכנעוהו ונגעו עד לבו הכוח והנאמנות יקרי המציאות של משרתת זו' קראה לפניו בהיותו מוטל על ערש מותו , ולבו מלא חרדה לתוצאות פטירתו הקרובה על ביתו המיותם והדל , וכך אמר לה : 'באבלי למען השם ורחמי שמים' אל נא תעזבי את אשתי . במותי ' תאבד היא וילדי ייפלו בידיים קשוחות וזרות . בלעדי עזרתך היא לא תעצור כות לקיים את ילדיי . והיא — נרעשת , אצילת נפש ורחבת לב — בתום שבגדלות הבטיחה לאבי הגוסס : 'לא אעזוב א-ת אשתך במותך . אעמוד לימינה בעת הצורך , עד אם המוות יפריד בינינו . ' הבטחתה הרגיעה את אבי הגוסס . עיניו אורו ובעוד נחמה זו בלבבו הוציא נשמתו וימות . היא קיימה שבועתה ועמדה לימין אמי עד יום מותה . . 1 בארבארה שנייד , ש יתה אז בת . 31 האמה המחנכת
אל הספר