אחרית דבר ב 1 באפריל 1974 פורסם ברבים הדו"ח החלקי של ועדת אגרנט . אני ומשפחתי שמענו לראשונה על הדו"ח ועל מסקנותיו ב"קול ישראל . " הדו"ח החלקי כלל את ההמלצות האישיות נגד ארבעה קצינים - הרמטכ"ל דוד אלעזר , אלוף פיקוד הדרום שמואל גונן , ראש אמ"ן אלוף אלי זעירא , ועוזר ראש אמ"ן למחקר , תא"ל אריה שלו . אותן המלצות היוו את " ליטרת הבשר" שזרקה ועדת אגרנט לציבור . כך הוטלה האשמה כולה על לובשי המדים , וההנהגה הפוליטית יצאה נקייה וברה . אווירה של איבה ציבורית אפפה אותי ואת משפחתי מאותו יום ואילך . מתוך מאות האנשים שהתיימרו להיות חברי , נותרו מתי מעט . כל השאר נעלמו . מהר מאוד חררה לתודעתי ההכרה שהבעיה העומדת בפני היא ההישרדות , על כל היבטיה . הדילמה היתה - כיצד לשרוד בחברה הישראלית של , 1974 שהממסד שלה רווי סממנים בולשביקיים בדרך טיפולו באנשיו . ה"נומנקלאטורה" ( שכבת נושאי המשרות הבכירות , ( אשר עימה נמנים אלופי צה"ל , תוגמלה לפי כדאיות ההשקעה בהם . יוצאי הצבא ה"מבטיחים" קיבלו משרות מתאימות בממשלה או בחברות הציבוריות השייכות לממשלה . גם ה"מבטיחים למחצה" הושארו בתוך "המחנה , " על מנת שלא יעברו ,...
אל הספר