§ 46. עתידם של מדעי־ההתנהגות

. 46 § עתידם של מדעי ההתנהגות חוששני , כי רבים ממדעי ההתנהגות פונים אל המיתודולוגיה כאל מקור ישועה : תקוותם היא , שאם רק יהיו חפצים וצייתנים הרי גם אם יהיו חטאיהם כשני כשלג ילבינו . הפנייה אל המיתודולוגיה אינה נעשית רק כשמתעוררים קשיים מיתודולוגיים מיוחדים במהלכה של חקירה מסוימת ; הופכים אותה למשהו מקיף כול , לאיזו אמונה שבזכותה יכול החוקר המעונה לקוות לחיים חדשים . אם יש אשליות כאלה , הת 3 וונתי לנפצן . בעניינים כאלה ביצוע הטקס אינו משנה מאומה , ומצוות מיתודו לוגיות הן בלתי יעילות , בדרך כלל , ממש כמו הטפות מוסר . אכן , צריך להשתלט על הטכניקות , ואף לבדוק היטב את אפשרויותיהן ומגבלותיהן . אבל טכניקות אלו מיוחדות הן לנושא דיונן , או לבעיות מיוחדות , והנורמות לשימוש בהן נגזרות מתוך הקשרי השימוש , ולא מתוך עקרונות כלליים של מיתודולוגיה . יש חוקרי התנהגות , אשר מתוך כמיהתם למעמד מדעי , הם עושים רושם כי לא כל כך איכפת להם מה הם עושים ובלבד שיעשו זאת בדרך הנכונה : לא חשוב התוכן , העיקר הצורה . וכאן נוצר מעגל קסמים ; כשרואים כי התוצאה ריקה מתוכן , מסיקים כי צריך לשפר את המיתודולוגיה . עבודת...  אל הספר