גילוי מחדש של התרבות הקלאסית התפישה החילונית של ההיסטוריה , שאפיינה את ההומניסטים ואת הבנתם את המרחק ההיסטורי המפריד בינם לבין יוון ורומא , שינתה את האופן שבו קראו האירופאים את הכתבים הקלאסיים . חכמי הרנסאנס טענו , כי חילצו את הספרות העתיקה מאבק ומהזנחה בני אלף שנים . אבל אין לקבל את טענתם זו כפשוטה . ההומניסטים אמנם הפיצו ברבים את החיבה לכמה סופרים לטיניים ולכתבים שנקראו רק מעט בעבר : פלאוטוס למשל , המכתבים של קיקרו , ההיסטוריות מאת ליביוס וטקיטוס . הם קראו בשפת המקור חיבורים , שבני ימי הביניים קראו בעיקר בתקצירים נבחרים בתרגום לטיני , כמכתמים או בתרגומים . ומעל לכול , הם השלימו את תהליך ההשבה של המורשת ההלנית לתרבות האירופית . כתבי אריסטו הוחזרו לתרבות המלומדת באירופה במאות השתים עשרה והשלוש עשרה . אבל רוב הדיאלוגים של אפלטון , כל כתבי הרודוטוס ותוקידידס , ורוב הכתבים החשובים של הדרמטורגים , המשוררים ואבות הכנסייה היוונים לא היו לחלק בלתי נפרד של התרבות האירופית אלא ברנסאנס . המהדורות והתרגומים ההומניסטיים לחיבורים יווניים היו בגדר תוספת אדירה לידע . הם עוררו את החיים האינטקלטואליים ...
אל הספר