בעל אחוזה ואריס בתקופת הרנסאנס , כמו בימי הביניים , נאלצה האנושות להקדיש את עיקר המרץ לייצור מזון , ותושבי הערים היו מיעוט זעיר באוכלוסייה שרובה ככולה עסקה בחקלאות . מובן שגודלה היחסי של האוכלוסייה הכפרית לעומת העירונית השתנה מאזור אחד למשנהו . אבל גם באותם חלקים של אירופה , שבהם הייתה צפיפות עירונית ושהיו מתוחכמים ביותר מבחינה כלכלית - מרכז איטליה וצפונה , דרום גרמניה , פלנדריה וברבנט - למעלה משלושה רבעים של האוכלוסייה היו איכרים . להתקדמותו של הקפיטליזם התעשייתי , להתפשטות המסחר ולהתרחבות ! של שוק הכספים המאורגן נודעה השפעה עמוקה על תושבים אלה . החברה החקלאית המדייבלית חוותה תהליכי שינוי מאז תחילת המאה השלוש עשרה . השיטה המטריאלית , שחייבה את הצמיתים לעבד את נחלת האדון בתמורה להגנה ולזכות עוברת בירושה להשתמש בחלק מהנחלה , החלה להתרופף . ככל שרווח השימוש בכסף וכלכלת החליפין החלה להתפתח , החלו האדונים לרצות לקנות יותר מוצרים מסוחרים ומאומנים ולהיזקק להם יותר מאשר בעבר . לשם כך הם המירו לכסף כמה מהתשלומים והשירותים שהגיעו להם . בעלי אחוזות רבים הגדילו לעשות , חדלו לעבד בעצמם את נחלותיהם...
אל הספר