קריאה ואינטרטקסט המושג אינטרטקסט , השאול מן הפועל הלטיני intertexto שפירושו למזג חוטים באריג תוך כדי אריגה , נטבע על ידי ז'וליה קריסטבה , בלשנית , סמיוטיקאית ופסיכיאטרית , בעקבות תפיסותיו התאורטיות בבלשנות ובספרות של חוקר הספרות והתרבות מיכאיל באחטין . ( 1978 ) באחטין טען כי אין לשפה קיום , בחיים ובספרות , ללא ההקשרים החברתיים שבהם היא פועלת . כל מבע הוא ביטוי ייחודי של אינטראקציה לשונית-חברתית בהקשר חברתי מסוים ; כל מבע הוא דיאלוגי , מותנה במה שנאמר בעבר ובאופן התקבלותו על ידי האחרים . הדיאלוג מתקיים בין קולות המייצגים מעמדות , אידאולוגיות , תקופות או סוגות ( ז'נרים ) שונים . לפיכך , קשר של מבע עם מבע אחר מעניק "נוכחות" ו"קול" ייחודיים לכל אחד מהדוברים בו . בביטוי "אינטרטקסט" קריסטבה מרחיבה את תפיסתו של באחטין לכדי תופעה תרבותית חובקת כול : לכל מבע של תרבות בעולם , בין שמדובר בטקסט ובין שמדובר באופן עריכת שולחן , אי אפשר להתייחס אלא באמצעות מפגשינו הקודמים עמו , מפגשים שיצרו זה מכבר בתודעתנו " טקסט" על אודותיו . לדעתה , הקישור בין הטקסטים הוא כורח ולא בחירה , שכן בכל מילה טמון פוטנציא...
אל הספר