הפילוסופיה של הדיאלוג במשנת בובר אפשר לקלוט את אופיים המיוחד של ניסוחי רוזנצווייג ביתר בהירות על ידי השוואתם לדברי הוגים אחרים בני זמנו , ובייחוד לדברי מרטין בובר . שניהם מעמידים את הדיאלוג כיסוד עקרוני של כל חוויה דתית . הם תמימי דעים בהגדרת ההתגלות כנוכחות טהורה . עם זאת , דרכיהם נפרדות במה שנוגע למעמד הדיאלוג , ביחסים המשחררים בין האל לאדם . מחברו של " אני ואתה " גורס שה"אתה " של הזולת הוא הנותן את אות ההתעוררות , והדיאלוג עם האל נקשר בהמשך לפתיחה זו . מתוך חוויה בין-אישית הנדחפת לאינסופי , רואה בובר אפשרות לדיאלוג עם האלוהי , ובלשונו : " הקווים המוארכים של הזיקות נפגשים זה בזה באתה הנצחי . " 26 השווה להערת שלום : "מה שנקרא בפי רוזנצווייג ואחרים ניסיון , נקרא בפי הראשונים קבלה " ! ( שלום , דברים בגו , עמי 27 . ( 420 בובר , בסוד שיח , אני ואתה , עמי . 57 למרות הדמיון לכאורה בין תיאור החוויה הדתית אצל בובר ואצל רוזנצווייג , יש ביניהם הבדל ניכר . בובר גורס שכל כולה של החוויה , במפגש הטהור "אני - אתה . " לשווא נתאמץ לגלות בו את דמותה האובייקטיבית של טרנסצנדנטיות . וזה לשונו :
אל הספר