הד ה"קול" בעולמה של החסידות , הלשון היא עיקרון חיוני השולט בעולמו של הפרט ובעולמה של החברה : "עיקר חיות האדם הוא בדיבור , וכל לשון של אומה הוא עיקר כוחם וחיותם " ( דובר צדק , עמ ' 44 ו . ( כלומר , כל דיבור בא מן האנרגיה האלוהית המתפשטת מקצה העולם ועד קצהו כמו ההד של הקול , וכל אדם שומע אותו , מגיב בצורה פחות או יותר אמתית , ומכוון אותו לעבר הטוב או לעבר הרע . הדיבור הוא מעין עקבות הנוכחות האלוהית , כדברי האל למשה רבנו בעת שעמד להיגלות עליו : "וראית את אחרי , ופני לא יראו " ( שמות לג , כג . ( רוח הקודש אינה אלא דיבור זה בשעה שהוא מתבטא במלוא אמתותו , כלומר נתפס כהד , קול חוזר הנקרא גם "אחור . " לכן , אין זה מקרי שאחת ממדרגות הנבואה נקראת "בת קול . ' האנרגיה הזאת נמצאת בכל דיבור במידה זו או אחרת . אנרגיה זו הפעילה את נבואת משה רבנו ואת נבואת בלעם הרשע , את נבואת נביאי ישראל ואת נבואת נביאי השקר ונביאי אומות העולם , ומקור הקול האלוהי בכל המקרים נעלם מן התפיסה החושית . הלשון המקורית , לשון הקול האלוהי , היא לשון 22 מחבר מי השילוח . ראה וייס , דטרמיניזם .
אל הספר