לשון האדם - קריאה בשמות ותפילה ההיקרות השנייה של הלשון בהיסטוריה המקראית חלה בשעה שהאל מביא את חיות השדה ועוף השמים אל האדם ומבקש לראות אלו שמות יקרא להם האדם : "ויצר ה' אלהים מן האדמה כל חית השדה ואת כל עוף השמים ויבא אל האדם לראות מה יקרא לו , וכל אשר יקרא לו האדם נפש חיה הוא שמו . ויקרא האדם שמות לכל הבהמה ולעוף השמים ולכל חית השדה , ולאדם לא מצא עזר כנגדו " ( בראשית ב , יט-כ . ( וראוי לתת את הדעת לדברים האמורים בסופו של הכתוב המציין שמילא אדם את מה שציפה ממנו האל : "ולאדם לא מצא עזר כנגדו . " נראה לנו שכוונת המקרא לומר שלא מצא אדם במין האנושי נקבה שנראתה לו כמתאימה להיות 12 בת זוגו ולהיקרא בשם דומה לשמו . הכתוב מביא בכפיפה אחת את עובדת 10 והשווה לנאמר במקרא : "דברי הברית עשרת הדברים" ( שמות לד , כח ;( "ראש דברך אמת" ( תהילים קיט , קס " . ( עם זאת , יש לשים לב שכשהכתוב מקבע את הדיבור החי , הוא יוצר יצירה עצמאית המצייתת לחוקים משלה ודורשת הרמנויטיקה פתוחה לאופקים אחרים . ראה להלן , הערה 12 . 39 ואף שבפרק זה נוספת ה " א הידיעה לשמו של אדם , "האךם , " בכתוב שלפנינו שמו אינו מיודע , אלא...
אל הספר